טרקים מרובי ימים בדרום אמריקה — מדריך ההשוואה המלא

"איזה טרק לעשות בדרום אמריקה" היא שאלה בלי תשובה אחת — יש עשרות מסלולים ברמות קושי, אורך ותקציב שונים לגמרי, ומאצ׳ו פיצ׳ו והעיר האבודה, שכבר קיבלו מדריכים משלהם ב-VAMOS, הם רק שניים מהם. הכתבה הזו מרכזת את שאר הטרקים הגדולים של היבשת בטבלת השוואה אחת, ונכנסת לעומק לארבעה מהם: וואי וואש, טורס דל פיינה, סלקנטאי וצ׳וקקיראו.

המטרה כאן היא לא לשכנע אתכם לעשות דווקא טרק אחד — היא לעזור לכם לבחור נכון לפי הזמן שיש לכם, הכושר שלכם וכמה קהל אתם מוכנים לסבול. חלק מהמסלולים דורשים הזמנה חודשים מראש; אחרים אפשר לסגור בהוסטל שלושה ימים לפני. חלקם עוברים בכפרים עם מיטה חמה כל לילה; אחרים דורשים אוהל, שק שינה לגבהים ונכונות לישון בקור אמיתי.

טבלת השוואה — שישה טרקים גדולים ביבשת

הטבלה לא כוללת את מסלול האינקה, סיודד פרדידה או מאצ׳ו פיצ׳ו בפירוט מלא — לאלה כבר יש מדריכים ייעודיים ב-VAMOS (קישורים בהמשך). היא מתמקדת בטרקים שעדיין לא קיבלו כתבה משלהם, פלוס סלקנטאי בקצרה כי הוא כל כך קשור למאצ׳ו פיצ׳ו.

טרק	מדינה	משך	קושי	היתר נדרש	עונה מומלצת	עומס מבקרים	תקציב משוער
וואי וואש (מלא)	פרו	8–12 ימים	קשה מאוד	לא — רק דמי מעבר לקהילות	מאי–ספטמבר	דליל	400–700$ (מודרך)
טורס דל פיינה — W	צ׳ילה	4–5 ימים	בינוני-קשה	כן — הזמנת לינה חובה	אוקטובר–אפריל	הכי גבוה ביבשת	600–1,200$
טורס דל פיינה — O	צ׳ילה	7–9 ימים	קשה	כן — הזמנת לינה חובה	אוקטובר–אפריל	בינוני (פחות מה-W)	900–1,500$
סלקנטאי	פרו	4–5 ימים	קשה	לא נדרש	אפריל–אוקטובר	בינוני-גבוה	250–450$
צ׳וקקיראו	פרו	4–5 ימים	קשה מאוד	לא נדרש	אפריל–אוקטובר	נמוך מאוד — עשרות ביום	300–500$
לופ קילוטואה	אקוודור	3–4 ימים	בינוני	לא נדרש	יוני–ספטמבר	נמוך-בינוני	100–200$

ולהשלמת התמונה: מסלול האינקה למאצ׳ו פיצ׳ו דורש היתר קשיח שנמכר רק דרך מפעילים מורשים (700–1,000$, 4 ימים), וטרק העיר האבודה בקולומביה דורש סוכנות מורשית אבל בלי מכסה תחרותית (500–650$, 4 ימים). שני אלה מתוארים בהרחבה בכתבות הייעודיות שלהם.

וואי וואש — הטרק הקשה ביותר ברשימה, והכי פחות מוכר

הקורדייררה וואי וואש (Cordillera Huayhuash) נמצאת כמה שעות דרומית לוואיאס, בירת הטרקים של פרו, אבל היא בליגה אחרת לגמרי ממה שרוב המטיילים מכירים מהאינקה טרייל או מסלקנטאי. זו שרשרת פסגות קרחוניות תלולות ומרוכזות, כולל יראופחה (Yerupajá), ההר הגבוה השני בפרו, והמסלול המלא מקיף את כולה — 8 עד 12 ימים, כ-110 עד 135 קילומטר, עם מעבר הרים אחרי מעבר הרים מעל 4,600 מטר, כמה מהם קרובים ל-5,000. יש גרסאות מקוצרות של 4 עד 6 ימים לסביבות הצפוניות של השרשרת, אבל המוניטין של וואי וואש כ"טרק הכי קשה בפרו" בנוי בעיקר על המסלול המלא.

אין כאן פארק לאומי עם משרד היתרים מרכזי. השטח שייך לשבע קהילות כפריות שונות — ביניהן לְיאמאק, וּאוּראמאסה, וּאייָפָּה ופָּקלוֹן — וכל אחת גובה "derecho de paso", דמי מעבר, על הכניסה לשטחה ועל השימוש במחנות. נכון לעונת 2025–2026 הסכום הכולל עומד על בערך 280 עד 300 סול, כ-75 עד 80 דולר, ומשולם במזומן בשלבים לאורך המסלול לנציגי הקהילות שמגיעים לגבייה בכניסה לכל אזור או בערב במחנה. מקבלים קבלה נייר קטנה שלפעמים נדרשים להציג בנקודת הגבייה הבאה.

העונה היבשה, מאי עד ספטמבר, היא החלון המומלץ — שמיים בהירים, כמעט בלי משקעים, ותצפית פתוחה על הפסגות המושלגות שהופכות את הטרק הזה לכל כך מצולם. יולי-אוגוסט הם חודשי השיא הצפופים ביותר (יחסית — "צפוף" בוואי וואש עדיין אומר קבוצות בודדות ביום, לא המונים). ספטמבר נמצא בבירור בתוך אותו חלון יבש ומומלץ, ולמעשה נחשב בעיני מדריכים רבים לזמן חכם לצאת: עדיין יבש ובהיר ברוב הימים, אבל כבר פחות עמוס מיולי-אוגוסט. הסיכון היחיד הוא שספטמבר קרוב לסוף העונה היבשה, כך שיום גשם בודד לקראת סופו אפשרי — אבל זו עדיין בחירה בטוחה ומומלצת, לא פשרה.

מבחינת רמת הקושי: אין דרך לרכך את זה. עייפות מצטברת מיום ליום, שינה בגובה מעל 4,000 מטר לילה אחר לילה, וטמפרטורות לילה שיורדות מתחת לאפס גם בעונה היבשה. זה טרק למי שכבר יש לו ניסיון בגובה, לא לטרק הראשון בחיים.

טורס דל פיינה — W מול O, שתי גרסאות לפארק המפורסם ביותר בפטגוניה

אם וואי וואש היא הטרק הכי לא מוכר ברשימה, טורס דל פיינה הוא בדיוק ההפך — הפארק הלאומי המצולם ביותר בפטגוניה הצ׳יליאנית, עם צריחי הגרניט האייקוניים שלו. שני מסלולים עיקריים חולקים את השטח, ומהם צריך לבחור.

מסלול ה-W, כ-4 עד 5 ימים, הוא הפופולרי מבין השניים: הוא נכנס לשלושה עמקים מרכזיים בצורת אות W על המפה — עמק פרנסס עם התצפית על קרחוני הצד הצפוני, בסיס הטורס עם התצפית האייקונית על שלושת המגדלים, והמורנות ליד קרחון גריי. אפשר לעשות אותו עם אוהל או, אם משלמים יותר, בלינה ברפוחיוס עם מיטות אמיתיות ואוכל מבושל.

מסלול ה-O, כ-7 עד 9 ימים, מקיף את כל מסיף הפיינה במעגל שלם וכולל את כל ה-W בתוכו, בתוספת קטע צפוני מרוחק וקשוח יותר עם מעבר הרים גבוה (John Gardner Pass). הוא דורש יותר עצמאות, לרוב יותר ציוד קמפינג, ובתמורה — הרבה פחות אנשים בשביל, בעיקר בקטע הצפוני.

ההבדל הכי מעשי בין השניים הוא לא הנוף אלא מערכת ההזמנות: שני המסלולים דורשים הזמנת כל לילה מראש דרך שני מפעילים שמנהלים את הקמפינגים והרפוחיוס בתוך הפארק (וֶרטיסֶה פטגוניה בצד אחד, לאס טורֶס פטגוניה בצד השני), וההזמנות לעונה הבאה (אוקטובר–אפריל) נפתחות בדרך כלל בין אפריל ליוני. בעונת השיא (דצמבר–פברואר) קמפינגים מרכזיים נגמרים חודשים מראש — זה לא טרק שאפשר להחליט עליו ספונטנית בהוסטל בפוארטו נטלס, בניגוד לרוב הטרקים האחרים ברשימה הזו.

סלקנטאי — כבר הוכר במדריך למאצ׳ו פיצ׳ו, בקצרה כאן

סלקנטאי מקבל רק אזכור קצר כאן כי כבר יש עליו סעיף שלם במדריך מאצ׳ו פיצ׳ו: זו החלופה הפופולרית ביותר למסלול האינקה, בלי שום היתר או מכסה יומית, נמכרת בקוסקו ימים בודדים מראש, נמשכת 5 ימים (או גרסה מקוצרת של 4), עוברת מעבר גבוה יותר ממסלול האינקה — כ-4,650 מטר — ועולה בסביבות 250 עד 450 דולר. הוא נכלל בטבלה כאן בעיקר כדי לתת נקודת ייחוס לתקציב ולרמת קושי מול שאר הטרקים ברשימה.

צ׳וקקיראו — "מאצ׳ו פיצ׳ו השני" בלי התורים

צ׳וקקיראו הוא אתר אינקה בגודל ובחשיבות ארכיטקטונית שדומה מאוד למאצ׳ו פיצ׳ו — טרסות, מקדשים, מבני מגורים על רכס הררי — אבל בלי רכבת, בלי כרטיס מוגבל ובלי המונים. הדרך היחידה להגיע היא ברגל: ירידה תלולה של יותר מ-1,500 מטר לתוך קניון האפורימאק, ואז עלייה תלולה לא פחות בצד השני, בסך הכול 4 עד 5 ימים הלוך-חזור מנקודת המוצא ליד קוסקו (יש גם גרסה ארוכה יותר, 8–9 ימים, שממשיכה משם עד למאצ׳ו פיצ׳ו עצמה).

בניגוד למאצ׳ו פיצ׳ו ולמסלול האינקה, אין כאן שום היתר או מכסה יומית — אפשר לסגור מפעיל טרק בקוסקו ימים ספורים מראש. אבל הסיבה שהאתר בכל זאת נשאר כמעט ריק, לעיתים עשרות מבקרים בודדות ביום מול אלפים במאצ׳ו פיצ׳ו, היא לא מגבלה רשמית אלא הסינון הפיזי: הירידה והעלייה החדות בחום קניון תת-טרופי מרתיעות את רוב המטיילים המזדמנים, ואין תחליף רכבת נוח כמו שיש למאצ׳ו פיצ׳ו. מי שמוכן לשלם את המחיר הפיזי מקבל בתמורה אתר אינקה מרשים באותה מידה, כמעט לבד.

העיר האבודה בקולומביה — טרק ג׳ונגל, לא טרק גובה

טרק העיר האבודה (סיודד פרדידה) שונה מהותית משאר הטרקים ברשימה — הוא לא עוסק בגובה ובקור אלא בג׳ונגל, חום ולחות טרופיים, וחציות נהר. יש לו כתבה ייעודית משלו ב-VAMOS עם כל הפרטים: אורך, קושי, למה חובה סוכנות מורשית, ומחיר. הוא מוזכר כאן רק כדי להכניס אותו לתמונת ההשוואה הכללית — למי ששוקל בין קולומביה לפרו לבין הרי האנדים, כדאי לדעת שזו חוויה שונה בתכלית, לא רק גרסה נוספת של "טרק לאתר עתיק".

לופ קילוטואה — נקודת הכניסה הקלה, באקוודור

לא כל טרק צריך להיות מבחן סיבולת. לופ קילוטואה, שמסתובב בין כפרי הרים קטנים סביב מכתש הר הגעש קילוטואה עם אגם הטורקיז שלו, הוא 3 עד 4 ימים של הליכה בינונית, לינה בהוסטלים כפריים פשוטים (לא אוהל), ותקציב זעום — לרוב 100 עד 200 דולר לכל המסלול כולל אירוח ואוכל. גובה המסלול מתון יחסית לרוב הטרקים האנדיים האחרים, והעונה היבשה, יוני עד ספטמבר, נותנת שבילים יבשים ותצפית ברורה על האגם. זה טרק שמתאים למי שרוצה טעימה אמיתית של הליכה באנדים בלי להתחייב לציוד קמפינג או לכושר גבוה — פרטים נוספים על התכנון הכללי באזור נמצאים במדריך הטיול לאקוודור.

איך בוחרים — לפי כושר, זמן ורמת קהל

שלוש השאלות שבאמת קובעות:

• כמה זמן יש לכם? אם יש רק 3–5 ימים פנויים — קילוטואה, סלקנטאי, צ׳וקקיראו, ה-W בטורס דל פיינה או העיר האבודה מתאימים. אם יש שבוע ומעלה — וואי וואש המלא או ה-O בטורס דל פיינה נכנסים לתמונה.
• מה רמת הכושר וניסיון הגובה שלכם? קילוטואה והעיר האבודה לא דורשים ניסיון קודם בגובה. סלקנטאי, ה-W וה-O דורשים כושר בסיסי טוב אך לא ניסיון הרים. וואי וואש וצ׳וקקיראו הם ליגה אחרת — אלה טרקים שכדאי לעשות אחרי שכבר יש לכם לפחות טרק גובה אחד מאחוריכם.
• כמה קהל אתם מוכנים לסבול? טורס דל פיינה, במיוחד ה-W, הוא הכי מתויר ברשימה — שבילים מסומנים, רפוחיוס מלאים, קבוצות רבות. וואי וואש וצ׳וקקיראו נמצאים בקצה ההפוך לגמרי — לפעמים ימים שלמים בלי לפגוש קבוצה זרה אחרת.

הכנה כללית לטרק — מה שנכון לכל המסלולים ברשימה

בלי קשר לאיזה טרק תבחרו, שני נושאים חוזרים בכולם. התאקלמות לגובה היא הראשון — כל טרק ברשימה מלבד העיר האבודה וקילוטואה עובר מעברים מעל 4,000 מטר, וכניסה אליהם בלי כמה ימים איטיים בעיר גבוהה (קוסקו, וואיאס, לה פאס) קודם היא המתכון הבטוח ביותר למחלת גבהים. כל הפרטים — תסמינים, סימני אזהרה ומתי להפסיק ולרדת — נמצאים במדריך הבריאות של VAMOS.

הנושא השני הוא ציוד: שק שינה בדירוג נכון, נעל טרק שבורה מראש, שכבות לטמפרטורות שנעות מ-20 מעלות בצהריים ועד מתחת לאפס בלילה. כל זה מפורט במדריך הציוד והאריזה, כולל השאלה איפה כדאי לקנות ציוד מקומית ואיפה עדיף להביא מהבית.

שאלה אחרונה שכדאי לשאול היא מודרך מול עצמאי, וזה לא רק עניין של תקציב. וואי וואש, מסלול האינקה והעיר האבודה כמעט תמיד דורשים מפעיל — חובה חוקית או בפועל, כי אין תחליף לתמיכת חמורים וסבלים ולידע המקומי. ה-W וה-O בטורס דל פיינה ורוב הטרקים בפרו אפשר בהחלט לעשות עצמאית עם הזמנת לינה בלבד — זה חוסך מאות דולרים, אבל דורש יותר תכנון עצמי מראש.

שאלות נפוצות

האם ספטמבר הוא זמן טוב לטרק בוואי וואש?

כן, ספטמבר נמצא בתוך חלון העונה היבשה המומלצת לוואי וואש (מאי עד ספטמבר) ונחשב לזמן טוב ולעיתים אף אידיאלי לצאת למסלול. השמיים בדרך כלל בהירים, כמעט בלי משקעים, והנוף על הפסגות המושלגות נשאר חשוף לאורך רוב הימים. הוא גם פחות עמוס מיולי-אוגוסט, חודשי השיא המוחלטים, כך שהמחנות רגועים יותר. הסיכון היחיד הוא שספטמבר הוא כבר סוף העונה היבשה, ולפעמים יורד יום גשם בודד לקראת סופה — אבל בסך הכול זו בחירה בטוחה ומומלצת.

כמה ימים אורך הטרק המלא בקורדייררה וואי וואש?

המסלול המלא, שמקיף את כל שרשרת ההרים, נמשך בדרך כלל בין 8 ל-12 ימים בהתאם לקצב ולמספר ימי המנוחה, ומכסה כ-110 עד 135 קילומטרים עם מעברי הרים חוזרים ונשנים מעל 4,600 מטר. למי שאין את הזמן או הכושר למסלול המלא יש גרסאות מקוצרות של 4 עד 6 ימים שעדיין נותנות טעימה משמעותית מהנוף, בעיקר סביב האגמים הצפוניים של השרשרת.

מה ההבדל בין מסלול ה-W למסלול ה-O בטורס דל פיינה?

ה-W הוא המסלול הפופולרי, כ-4 עד 5 ימים, שנכנס לשלושה עמקים מרכזיים בפארק (עמק פרנסס, בסיס הטורס והמורנות ליד גריי) ואפשר לישון בו ברפוחיוס עם מיטות ולא רק באוהל. ה-O הוא מסלול עגול שלם, כ-7 עד 9 ימים, שמקיף את כל מסיף הפיינה, כולל את ה-W בתוכו ומוסיף קטע מרוחק וקשוח יותר בצד הצפוני של הפארק. ה-O דורש יותר ימי הליכה, יותר ציוד קמפינג עצמאי, ופחות מבקרים — אבל שניהם דורשים הזמנת קמפינגים ורפוחיוס מראש דרך אותה מערכת הזמנות.

האם צריך היתר מיוחד לטרק לצ׳וקקיראו?

לא. בניגוד למאצ׳ו פיצ׳ו ולמסלול האינקה, לצ׳וקקיראו אין מכסת מבקרים יומית ואין צורך בהיתר מיוחד או בהזמנה חודשים מראש. אפשר לסגור מפעיל טרק בקוסקו ימים ספורים מראש, ולפעמים אפילו ללכת עצמאית לגמרי. זו בדיוק הסיבה שהאתר נשאר כמעט ריק — לא בגלל מגבלה רשמית, אלא כי הירידה והעלייה התלולות מסננות מראש את רוב המטיילים המזדמנים.

איזה טרק הכי מתאים למי שעושה טרק רב-ימים בפעם הראשונה?

לופ קילוטואה באקוודור או מסלול ה-W בטורס דל פיינה הם נקודות כניסה טובות. קילוטואה קצר (3-4 ימים), בגובה מתון יחסית, עובר בין כפרים עם אירוח פשוט ולא דורש ציוד קמפינג עצמאי. ה-W בטורס דל פיינה תובעני יותר פיזית אבל מאורגן מאוד, עם רפוחיוס לאורך הדרך ושבילים מסומנים היטב. וואי וואש, צ׳וקקיראו וסלקנטאי מתאימים יותר למי שכבר יש לו ניסיון טרקים בגובה, בגלל השילוב של מעברים מעל 4,000-4,600 מטר וימי הליכה ארוכים ברצף.

כמה עולה טרק וואי וואש בהשוואה לטורס דל פיינה?

וואי וואש מודרך, כולל סבלים ותמיכת חמורים לציוד, עולה בדרך כלל בין 400 ל-700 דולר למסלול המלא, ובנוסף יש לשלם דמי מעבר במזומן לקהילות המקומיות שדרכן עובר המסלול — כ-280 עד 300 סול, כ-75 עד 80 דולר, המחולקים בין חמש קהילות. טורס דל פיינה יקר משמעותית: מסלול ה-W עם לינה ברפוחיוס ומזון יכול להגיע ל-800 עד 1,200 דולר, וה-O הארוך יותר אפילו יותר מזה, בעיקר בגלל מחירי הלינה הגבוהים בתוך הפארק הצ׳יליאני. וואי וואש עצמאי עם ציוד קמפינג משלכם זול משמעותית משתי האופציות, אבל דורש ניסיון וציוד הרים רציני.

אין טרק "הכי טוב" בדרום אמריקה — יש טרק שמתאים לזמן, לכושר ולתקציב שיש לכם ברגע הזה. תבחרו לפי זה, לא לפי איזה תמונה קיבלה הכי הרבה לייקים באינסטגרם.